שיקולי מיסוי בהקמת תאגיד

עם תחילתה של יוזמה עסקית, עולות בפני היזם דילמות רבות. רוב הדילמות מקורן בליבת הפעילות העסקית כגון מה המוצר, מה קהל היעד, מה שוק היעד, מהו המודל העסקי שישיא את מירב הרווחים מהפעילות ועוד.

עם זאת, ישנן דילמות נוספות שהן יותר בפן הרישומי טכני של הפעילות כאשר המהותית שבהן היא מקום רישום הפעילות. האם להתאגד בישראל או מחוץ לישראל? אם מתאגדים מחוץ לישראל, היכן כדאי?

השיקולים למיקום ההתאגדות נבחר פעמים רבות משיקולים עסקיים ופעמים רבות הוא נקבע לפי קהל היעד והשוק העיקרי אליו מתכננים לפנות. עם זאת, כיום לאור תהליכי הגלובליזציה וטשטוש המרחקים הפיזיים בין המדינות באמצעים טכנולוגיים, שיקולי המס הופכים להיות מרכיב מהותי יותר ויותר.

נבחן שני מצבים נפוצים; הראשון מתאר הקמה של חברה ישראלית בה מרוכזת כל הפעילות והקניין הרוחני, כל ההכנסות וההוצאות יירשמו בחברה הישראלית וכל הפעילות תבוצע ממנה. דרך פעולה כזה יביא מחד לבדיקת חבות מס יותר מדוייקת ואמיתית לאור הרישום המקביל של ההכנסות וההוצאות באותו תאגיד. המצב השני הנפוץ, הוא על ידי הקמה של חברה זרה (לרוב ארה"ב) שם יירשם הקניין הרוחני ושם תירשם הפעילות העסקית, עם זאת, מאחר והפעילות עצמה מבוצעת בפועל בישראל, אזי תוקם חברה ישראלית שתפעל כנותנת שירותים לחברה הזרה (לרוב מדובר במתן שירותי פיתוח במודל של קוסט פלוס). היתרון במודל הרישום האמור, הוא שמשקיעים מעדיפים לרוב להשקיע בתאגידים אמריקאיים על פני תאגידים ישראליים. עם זאת, הבעיה במודל הרישום של החברה הזרה והחברה הישראלית הוא מיסוי לא אופטימלי לפעילות מאחר ובתחילת הדרך כאשר המיזם מאופיין בהוצאות, אזי החברה הישראלית שנותנת את שירותי המו"פ לחברה הזרה, רושמת הכנסה חייבת במודל של עלות ומרווח בעוד החברה הזרה רושמת את מלוא ההוצאות בציפיה שההוצאות יניבו קניין רוחני שידע להביא הכנסות משמעותיות שיפצו על הוצאות המו"פ.

שיקולים נוספים לבחירת אופן ההתאגדות הוא התחשיב הכלכלי של היזם לחבויות המס הנובעות מהפעילות. בפן הזה יש לישראל יתרון משמעותי וזאת בעקבות יישום הוראות החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 אשר מעניק לחברות טכנולוגיה שפועלות בשווקים הגלובליים (ישנו תנאי יצוא של לפחות 25% בחוק לצורך קבלת ההטבות הקבועות בו). הוראות החוק, קובעות שיעורי מס חברות אטרקטיביים אל מול מדינות רבות בעולם מחד ומאידך מאפשרות ליזם להתנהל בצורה חופשית ללא חשש לכל מיני עקרונות של מלאכותיות של החברה הזרה וקביעה שעל אף רישומה במדינה אחרת, היא תיחשב כחברה שנשלטת ומנוהלת מישראל ולכן היא חייבת במס בישראל.

שיעורי המס הקבועים היום בחוק הם מגוונים ונקבעים בעיקר על פי אופי הפעילות ועל פי מיקום הפעילות. כך לדוגמה לפעילות טכנולוגית במרכז הארץ נקבע שיעור מס של 12% ולפעילות ייצור נקבע שיעור מס של 16% בעוד פעילות דומה באזורי הפריפריה הרחוקה יותר, תוכל לזכות בשיעור מס של 7.5%. שיעורי מס אלו הם במקום שיעור מס חברות שנכון לשנת 2018 עומד על 23%.

נוסף על כך, שיעור המס על משיכת הכספים מהחברה לבעל המניות כדיבידנד, תחוייב במס של 20% במקום 30% על דיבידנד רגיל.

נכון שבסופו של יום, השיקולים העיקריים אותם יש לבחון הם ליבת הפעילות העסקית והדרך התאגידית המיטבית שתסייע הן במסגרת גיוס הכספים ממשקיעים פוטנציאליים לפעילות והן בדרך של מיקסום הרווחים מהפעילות מול לקוחות היעד (שלרוב מעדיפים לשלם לחברות מקומיות), אך לא ניתן להתעלם במסגרת התחשיב והתכנית העסקית משיקולי המס והשוואה של שיעורי המס השונים בין המדינות השונות וההתנהלות הנדרשת בכל דרך רישום.